כוסאומו עם החיים האלה,
אתה מתכנן תוכניות,
עולם שלם,
רואה את העתיד שלך עם מישהו,
מדמיין את הבית שלכם,
הילדים שלכם,
מדמיין את עבודת החלומות שלך,
מתאים שעות נוחות כדי שיהיה לך גם זמן פנוי לחצי השני שמחכה בבית,
אתם מדברים על הצעד הבא,
על מיזוג הקשר,
על שבת אחת אצלי, שבת אחת אצלו.
הפרפרים בבטן חוגגים,
אתה מבין שמצאת את האהבה של החיים שלך.
ואז בום,
ברגע אחד הכל נגדע,
חלומות של כמה שנים נהרסו ברגע אחד,
מהלב נופלת עוד חתיכה ועוד חתיכה ועוד תחיכה,
הדמעות מציפות,
צרחות מכל פינה,
פתאום ה"משתתף/ת בצערך" מגיע מכל עבר וכל מה שבא לך זה לצעוק: לא, אתם לא,
אתם בחיים לא תצליחו להבין את הצער שלי, את מה שעובר לי כרגע בגוף, בלב, בנשמה.
את הנפש שסוחטת דמעות מכל עבר לעצמה ורק מנסה לנקות קצת מהכאב שעוטף את החלל.