תמיד אומרים שהזמן מרפא הכול. כמה אקונומיקה שפכתי על הלב, כמה ניסיתי לנקות את הלכלוך, להקל את הכאב – כלום לא עוזר.

הזוי איך תמיד בלילות אתה חוזר בדיוק בשנייה שאני מניחה את הראש על הכרית, ואני נזכרת כמה לילות העברנו כאן יחד.
הדקירות בחזה כבר החלו, ואני לא יודעת איך לקרוא לכל מה שעובר עליי – אולי געגוע?