מישהו פעם אמר לי שתהליך ריפוי הנפש של האדם הוא כמו כוס קפה, ברגע שמחזיקים כוס קפה מלאה מתחת לברז פתוח, רואים תהליך שלוקח זמן. בהתחלה המים שחורים, אחר כך הם מתבהרים קצת, ואז בסוף, שזמן התהליך הגיע לקיצו, המים חוזרים להיות שקופים כמו בהתחלה. וככה גם הנפש. בהתחלה היא הרוסה, מקולקלת ושחורה אבל לאט היא מתבהרת וחוזרת להיות מה שהיא הייתה. וזה לוקח זמן, אבל התהליך שווה את זה. אתה מקבל את עצמך הרבה יותר נקי אחר כך.
אז כנראה, סביר להניח שבטוח, אקח איתי לנצח את הצלקות והפצעים שגרמת לי, את הטראומה שהשארת לי ואת חרדת הסמכות שהשארת לי כלפי אנשים. לא לקחת לי רק את הנפש באותו היום, לקחתי לי גם את הזכות להתאהב, לסמוך ולהאמין בבני אדם. אבל, אני אחבק את המצב, אתן יד לתהליך ולא אתן לך לנצח.
